שכנים שכנים

מאז שעברתי דרומה יש לי אינטרקציה די אינטנסיבית עם השכנים שלי. או במילים אחרות, באדינבורו רמת האינטרקציה שלי עם השכנים היתה מינימלית עד בלתי קיימת. שם דוקא גרתי בבית דירות עם הרבה אנשים בגילי מסביב. אבל אחרי ארבע שנים באותה דירה אני יכולה לספק אך ורק את הפרטים הבאים על השכנים שהיו לי שם:

1. בשנה הראשונה בדירה בדלת לשמאלי גרה קומונה של סטודנטים מהודו (שמונה בדירה של שלושה) תמיד היה ענן ארומה של אוכל הודי במסדרון (מעורר תאבון בהחלט).
2. בדירה הנ"ל התחלפו השכנים בשלהיי השנה השניה ואין לי מושג מי גר שם.
3. בשנה השלישית נכנסה לדירה קבוצה של סטודנטים אסייתים והפעם המסדרון התחיל להריח מאוכל סיני (מעורר תאבון לא פחות).
4. בדלת לימיני גרו בשנה הראשונה שלושה סטודנטים סקוטיים. שנה אחרי המעבר פגשתי אותם הפעם הראשונה כשהם דפקו לי על הדלת בהיסטריה בתשע בבוקר, הלומי מריחואנה ואלכוהול וביקשו שאציל את החבר שלהם שחווה באותם רגעים התקף אפילפסיה חמור. מסתבר שתחת השפעת סמים ואלכוהול קשה עד בלתי אפשרי לזכור את מספר הקסם - 999. לחבר שלום.
5. אותה קבוצה התחלפה בקבוצה אחרת, סטלנית לא פחות, אחרי כשנה. הפעילות החביבה על הקבוצה הזו היתה לשוב בלילות שישי (או בבקרי שבת) מבילוי ולפצוח בסשן שירה בציבור כשאחד מהם מופקד על הגיטרה. מדהים כמה מהר אפשר להתרגל ליקיצות לקול Wonderwall וחזרה לשינה חזקה תוך שניות.
6. למטה גרו בין השאר ארבעה בחורים סקוטיים, סטודנטים כמובן, שהדבר היחיד שאני יודעת עליהם זה שפעם השאלתי מהם כוס פיינט שמעולם לא מצאה את דרכה חזרה וכשקיבלתי את הטלויזיה החדשה שלי הם חתמו על המשלוח ואפילו הרימו אותה אלי הביתה בערב. חמודים.
   
7. אין לי מושג מה השמות של מישהו מהשכנים הנ"ל.

מה שמביא אותי חזרה לוויטני. כשעברתי לפה החצי כבר הכיר את כל השכנים בשמות הפרטיים. את אלו בקוטג' לשמאלנו (מגעילים, מזל שהם עוברים) את אלו שמימין (נחמדים מאד) ואת אלו שממול (זוג צעיר שלאחרונה רכש את הבית ועבר לגור שם). הגדיל ועשה אחד השכנים ודפק לנו ערב אחד על הדלת כשבידיו הזמנה למקבילה הבריטית לל"ג בעומר (למי שמתעניין Guy Fawkes Night). ההזמנה הרשמית כללה את רשימת השכנים המוזמנים בכותרת והסבר מדוייק על מהות האירוע (מדורה ועל האש בז'רגון ישראלי). הגענו לשם ביום שישי בערב ומיד חזרנו על עקבותנו הביתה כדי להחליף גרדרובה. האירוע מסתבר נערך בחוץ (מדורה ועל האש אחרי הכל...) אבל - - - בגשם סוחף. אז עלינו על מדי ב' וחזרנו למקום ההתכנסות. שם עמדו כל השכנים שלנו מהרחוב ועוד, כולם במגפי גומי, מעילי גשם ופנסים, אוכלים שיפודי פרגיות נוטפים מים ובוהים במדורת ענק שהשכן הצליח להרים בסופה.

למי שעוד לא ראה, זה הרחוב החמוד שלנו

to cut a long story short, אחרי חצי שעה כזו בגשם התקבלה החלטה ברוב קולות לעבור פנימה ואת שאר הערב בילינו על בקבוקי יין במטבח של טרוור עם השכנים החדשים. אז עכשיו אנחנו ממש מכירים את כולם והם עשו קולות שהם די מחבבים אותנו. גולת הכותרת של הערב היתה כשהתבשרנו שזכינו התחרות קישוטי ההאלווין של הרחוב (!!!). זה האמת הצריך פוסט נפרד שהתעצלתי לכתוב אבל מה שקרה הוא שקישטנו את החלונות להאלווין ויומיים מאוחר יותר הבחנו שהשכנים שמולנו קישטו גם הם את החלונות ואפילו יותר יפה מאיתנו. מיד לבקשת הצמחוני שלפנו את התותחים הכבדים ועיצבנו מחדש את ארבעת החלונות שלנו הפונים לרחוב. אני טענתי שהצמחוני חי בסרט ואנחנו לא ממש בתחרות עם השכנים אבל הוא אמר שאני לא מבינה כלום וברור שיש תחרות סמויה. אז מסתבר שבאמת יש כזו ואנחנו הזוכים שלה. כבוד! האמת היא שעבדנו קשה, פיסלנו דלעות, מתחנו קורי עכביש מלאכותיים.. מה לא. מאחר ואין תמונות, החלטתי למחזר תמונות מהאלווין 2008, מסדנת פיסול דלעות שעברתי אצל בריאן וקת'רין, חברי הטובים באדינבורו.

כך זה התחיל

מרוקנים...

מעצבים...

מוכנים!

ויהי חושך! מי רוצה לנחש איזו שלי?

מה שכן, עכשיו הוצב רף די גבוה לחג המולד ואני כבר מתכננת איך החלונות יראו בדצמבר. אין מצב שאוליבר וקייט השכנים ממול גונבים לנו את הזכיה. Bring it on!

נשתמע
xoxo
מיס סקוטלנד