המלצה לסרט (ועל הדרך גם ספרים)

אני והחצי הלכנו ביום ראשון האחרון לראות בקולנוע את The Social Network. לא חיכיתי וציפיתי לראות את הסרט הזה אולי כי הייתי קצת מנותקת לאחרונה. אבל שמעתי פה ושם שהוא עומד לצאת ובשבוע שעבר קראתי איזה אייטם ב-Hello! על ההופעה של ג'סטין טימברלייק בסרט. האייטם הילל ושיבח את ג'סטין (היו גם איזכורים של המילה 'אוסקר' אבל אל תתפסו את Hello! במילה על זה) וסוף סוף הכניס לי לתודעה את הסרט.

The Social Network - פוסטר הסרט מתוך וויקיפידיה

אז כאמור אספנו את עצמנו ביום ראשון וצעדנו 10 דקות לבית הקלנוע הקרוב אלינו. בתחילת הסרט הופתעתי לגלות שהוא מבוסס על ספר שכתב בן מזריץ'. בן מזרית' הוא סופר מאד אהוב עלי. גיליתי אותו במקרה לפני כשנתיים כשחיפשתי ספר על כלכלה מודרנית בספריה של האוניברסיטה. נתקלתי בספר על אחד המדפים והשם משך את תשומת ליבי - Ugly Americans. איך אפשר להשאיר ספר עם שם כזה על המדף? אז השאלתי. הספר כתוב בסגנון שעל הגבול בין fiction ל-non-fiction (סליחה על המושגים באנגלית) ומדבר על ניצולו של שוק המניות התמים משהו של היפנים ע"י זרים מהמערב בשנות התשעים ובמיוחד ע"י אמריקאי צעיר אחד, ג'ון מלקולם.

Ugly Americans - גם לקינדל (מתוך אמאזון UK)

הספרים של מזריץ' תמיד מבוססים על סיפור אמיתי וקשורים לכלכלה, פיננסים ואפילו לאקדמיה. אחרי Ugly Americans רכשתי את Bringing Down the House, הספר עליו מבוסס הסרט 21. הפעם בן מזרית' חוקר את הסיפור (האמיתי) של 6 סטודנטים ב-MIT שהפכו למומחים לספירת קלפים והשתמשו בכשרון הזה כדי "לעשות מכה" בלאס ווגאס. הספר מומלץ לאלו שרוצים להבין קצת מעבר לסרט איך סופרים קלפים ואיך זה עבד עבור השישה. הסרט מומלץ לכולם.

Bringing Down the House - הספר (מתוך אמאזון UK)

את הספר עליו מבוסס הסרט עוד לא קראתי. The Accidental Billionaires יצא לאור ב-2009 והפעם מזריץ' שופך אור מלא על תופעת הרשתות החברתיות בכלל ועל פייסבוק בפרט. הספר מתאר את הקמתה של הרשת החברתית המפורסמת ועוקב אחרי סיפורו של מארק צוקנברג, האיש והאגדה שמאחורי פייסבוק ואיתו אדוארדו סברין (ה-co-founder שסולק מהחברה). הפעם זה לא MIT אלא הארוורד דוקא אבל הרקע האקדמי מזכיר מאד את Bringing Down the House. לג'סטין טימברלייק יש פה תפקיד קטן יחסית. הוא מגלם את שון פרקר, האיש שמאחורי נאפסטר ז"ל, שבשלב מסויים לקח חלק בהקמתה של פייסבוק. הסרט זורם בקצב מצויין והוא די תענוג למי שמכנה את עצמו גיק. הטכנולוגיים שבינינו יהנו להבין את הסקריפטים שצוקנברג כותב בתחילת הסרט כשהוא מממש אפליקציה בה היוזר מתבקש לדרג את רמת ה-hotness של סטודנטיות בהארוורד. הפחות טכנולוגיים יהנו לא פחות מהתפתחות העלילה והאדרנלין.

החצי חזר הביתה עם ראש מלא רעיונות ותשוקה להרים סטרט אפ.
אני חזרתי הביתה עם תשוקה להכנס לאמאזון ולהזמין את הספר.

שווה לראות? בהחלט.
שווה לקרוא? עוד אין לי תשובה מבוססת אבל בהסתמך על הכרותי עם בן מזריץ', בהחלט כן!

נשתמע.

xoxo
מיס סקוטלנד

עומדים להרחיב את המשפחה

לא, זה ממש לא מה שאתם חושבים. לא מדובר בתינוק (סורי אמא) אלא בחתול.

חתול אקראי

אני והצמחוני מתים על חתולים. הוא גדל בבית שתמיד היו בו חיות ומאז ומתמיד אהב כלבים וחתולים. אני לעומת זאת גדלתי בדירה בעיר שהחיות היחידות שעברו בה היו בעיקר נמלים (וכמה ילדים מהכיתה שהגיעו למסיבת יום ההולדת שלי בגיל 10). אבל אחרי שעברתי לגור לבד אימצתי חתולה מ-SOS. צ'לסי, החתולה והאגדה, היתה בקושי בת 3-4 שבועות כשהצטרפה אלי לדירה. זה היה בשנת 95 אחרי שאיש יקר במתחם באזל שמע חתלתול מילל מתוך המנוע שלו רגע לפני שהוא מניע וקרא לארגון SOS לעזור לחלץ. מאז עברו 15 שנים וצ'לסי עדיין חיה ובועטת בת"א. היא אמנם לא לידי אבל היא "נשארה במשפחה" ובגדול היא מזדקנת בחן (פחות או יותר).

חזרה לאנגליה -
אז רצינו לאמץ חתול ועכשיו כשאנחנו סוף סוף בעיר קטנה, בבית עם חצר חמודה ובעל בית מבין ומתחשב, הגיע הזמן להתארגן על אימוץ. כעקרון היה ברור לנו שנאמץ חתול עזוב. עם כל אהבתי לגזעים שונים, אני נגד לשלם 1,000 פאונד תמורת גור סיאמי כשיש כאלו שזקוקים לבית ומגיעים בחינם או תמורת תרומה צנועה. אז התיישבו על האינטרנט והתחלנו לחפש. בריטניה היא מדינה שבהחלט מורגש בה כמה אוהבים חיות. המון אנשים מגדלים פה בעלי חיים ויש מודעות עצומה לרווחת החיות. קיימים הרבה ארגונים שדואגים לחיות במצוקה, בין אם אלו גורי חתולים עזובים, כלבים בגיל העמידה או ינשופים עם לקויות ראיה. אז היצע נגיש בהחלט יש, אבל, זה לא פשוט כמו בישראל.

הארגון הראשון שהתקשרנו אליו אמר שהם מחייבים קודם כל ביקור בית ורק אז מתחילים בתהליך. הורדנו אותם מהרשימה. הארגון השני שהתקשרנו אליו היה הצלב הכחול. הם דוקא אמרו שלא חובה ביקור בית כשמדובר בחתול ושפשוט נגיע אליהם. אבל, שלא נצפה לחזור עם חתול הביתה כי הם לא משחררים את החיה באותו היום. נצטרך להגיע שוב לאסוף את החתול אחרי כמה ימים. מעין הצהרת כוונות שכזו. החלטנו ששווה לנסות ונסענו.

הסניף של הצלב הכחול באוקספורדשייר הוא לא פחות מחווה. יש להם שטחים נרחבים, מדשאות, מכלאות מרווחות לכל סוג של בעל חיים ואפילו שדה לסוסים שמחכים לאימוץ. נכנסנו למשרד, מילאנו טפסים, התראיינו אצל הפקידות שבדקו לנו כל פיפס בציציות וכשקיבלנו אור ירוק לאימוץ התבקשנו לדפדף באלבום החתולים לראות מי מהם מוצא חן בעינינו. האמת היא שרצינו גור רק רצה הגורל וכל הגורים באותו יום היו "מוזמנים" ונותרו רק חתולים בוגרים. החלטנו בכל זאת לבקר במכלאה. במכלאה פגשנו בין השאר את טרוויס (לא לצחוק). טרוויס הוא חתול זכר מסוג טאבי כבן שנתיים. טרוויס נמצא משוטט בלונדון ולהערכת הווטרינר הוא היה חסר בית כחודש. טרוויס מאד שמח שהגענו ומיד ברך אותנו לשלום וקפץ על המדף כדי לבחון אותנו מקרוב. אחרי ששוחחנו קצת עם הווטרינרית על טרוויס הורשנו לבקר אותו בכלוב, כמובן אחד אחד כדי שטרוויס לא יבהל. מצאנו חתול סופר ידידותי ואוהב תשומת לב. מתחבק ומתלטף בלי חשבון ובאופן כללי מעדיף להיות בחברת אנשים מאשר לבד.

הכניסה למרכז הצלב הכחול באיזור שלנו

אם נודה באמת, אני שהייתי נעולה על גור התקשתי ללכת על זה. אבל הצמחוני התאהב בו ואמר שמדובר בחתול חכם במיוחד (??!!) ולא היה לו לב להשאיר אותו שם. אני מצאתי בליבי פינה חמה ללונדוני לשעבר ויחד הודענו לווטרינרית שטרוויס מצא בית חדש ואפשר לשים עליו את סימן ה-"מוזמן" (שלט כחול בצורת כף רגל של חתול שכתוב עליו reserved).

ככה בערך זה נראה

את טרוויס אנחנו אוספים ביום ראשון. הכנו לו כמה דברים פה (מיטה וארגז) ואנחנו די מתרגשים לקראת בואו. אני מקווה שהוא יחוש פה בטוב ושהחתולים של השכנים לא יאכלו אותו לארוחת בוקר.

אגב אנחנו שוקלים לשנות לו את השם. יש לנו חבר טוב בשם טרוויס שלא נראה לי שיתרשם מזה שהחתול קרוי בשמו :-)

xoxo
Miss Scotland

שלום כיתה א' (או שלום חדר כושר חדש)

מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהבת להתאמץ פיזית יותר מדי. אני תמיד מעדיפה מסע שופינג על יציאה לטיול, נהיגה על פני הליכה ברגל, או חופשה בעיר גדולה או בטן גב על פני חופשה בטבע. באופן כללי, אני טיפוס די לא outdoorsy במיוחד, שזה קצת בעייתי כי הצמחוני מאד. הצמחוני הקים מועדון הליכה. מדובר במועדון קטן (ואיכותי לדבריו) של חברים טובים שיוצאים להליכה בטבע מדי סופ"ש. יש להם אפילו אתר אינטרנט מתוחכם עם מסלולים ותמונות שהצמחוני בנה במיוחד (והם די משוכנעים שאין בזה שום דבר חנוני :-)). מיותר לציין שמעולם לא יצאתי איתם להליכה. פעם אחת הצמחוני שכנע אותי בשלהיי חורף 2009 לצאת להליכה בשדות באיזור ה-Cotswolds. חזרתי כל כך ממורמרת שמאז הוא מפחד להעלות שוב את הנושא.

אבל לא לשם כך התכנסנו. העניין הוא שלמרות שאני לא מתה על פעילויות מסוגים כאלו אני דוקא מאד אוהבת להתאמן. בעיני, חדר הכושר הוא המקום להזיע ולהתענות בו וכל מה שמחוץ לחדר הכושר לא אמור לכלול פעילות דומה. וזה כמובן עניין של השקפה...
אז אני כבר די הרבה שנים מתאמנת באופן די קבוע ואני בעיקר מכורה לשיעורי קיקבוקסינג למיניהם. התחלתי בהולמס פלייס בהרצליה עם טל שחם המיתולוגית, עברתי לרעננה עם ווילי סימס האגדי, המשכתי לסווט עם אוהד החמוד ובאדינבורו התאמנתי כשלוש שנים עם טום, לשעבר חייל קרבי בצבא הבריטי. עכשיו כשאני בוויטני הגיע הזמן להרשם לחדר כושר חדש שזה תמיד עניין קצת מוזר בשבילי. כשזה קורה אני מרגישה פרץ של אשמה כאילו בגדתי במועדון הישן ובמיוחד במדריכים עם המועדון החדש. הכי מבאס זה להגיע בפעם הראשונה לשיעור חדש ולהיות זה שמחוץ ללופ. זה שכולם מסתכלים עליו ברחמים כי הוא חדש ובטח יהיה לו נוררררא קשה (צודקים!), זה שלא יודע איך לארגן את הציוד לקראת השיעור כמו שהמדריך החדש אוהב, או בקיצור, זה שמחוץ לחבר'ה. מזל שזה עובר מהר.

לשמחתי יש מועדון כושר כשתי דקות הליכה מהבית שלנו. הוא לא נוצץ כמו הולמס פלייס, סווט או גו אקטיב, ולא מרווח ומגוון כמו מרכז הספורט באוניברסיטה. אבל הם בסדר ויש להם את כל מה שאני צריכה. יש מספר יפה של שיעורים בשבוע (כולל קיקבוקס) בשיטת לס מילס המצויינת והחביבה עלי, ויש להם גם שיעורי בטן שאני מאד אוהבת. אתמול הגעתי בפעם הראשונה לשיעור בטן שכזה, והופתעתי לגלות שאת כל (*כל*) התרגילים הם מבצעים עם משקולות עליהם. זה היה חדש לי, שלא נדבר על קשה רצח. ואני עוד טובה בתרגילי בטן. יצאתי מותשת אבל מרוצה. המדריך מעולה ומסביר פנים והשיעור... נו ככה זה מכורים. כמה שיותר קשה יותר טוב.

שיעור בודי קומבט בשיטת לס מילס (פוסטר מתוך האתר הרשמי)
Unleash Your Inner Warrior - אח, מוזיקה לאוזני

אז נראה לי שמצאתי את מקומי, לפחות מבחינת הכושר ואני מאד אופטימית (אחרי הכל החתונה מתקרבת והשעון מתקתק, תיק תק, תיק תק, חייבים להראות טוב...).

נשתמע!

xoxo
Miss Scotland