יומנה של אנגלופילית: קדחת הכריסמס

אין רגע דל בבריטניה, תמיד יש איזה חג באוויר. איך שנגמרת ההתעסקות עם חג אחד מתחילות ההכנות לחג הבא. בספטמבר מתחילה קדחת הכריסמס. זה מתגנב לאט לאט בשבועות הראשונים כשבאוקטובר אתה מוצא את עצמך מוקף נצנצים ושוקולדים וסבא כריסמס מחייך אליך מכל פינה. אחרי ראש השנה האזרחית, כשנרגעת קדחת הכריסמס מתחילה קדחת הווילנטיינ'ס דיי. כשמיצו את עצמם לבבות השוקולד מתחילים עם ביצי השוקולד לאיסטר. בקיץ יש רגיעה קלה אבל כאמור מספטמבר מתחילים להרגיש כבר חגים באוויר ועד הכריסמס יש גם את האלווין, גאיי פולקס, ת'נקסגיבינג ואז חג המולד, הסילווסטר וחוזר חלילה. בקיצור, אין רגע דל ובעיקר הקופה דופקת.

אנחנו מתעסקים בחג המולד לפחות כבר חודש. כל רגע פנוי בעיר מוקדש להשלמת קניות של מתנות לחג. הצמחוני אוהב לעשות קניות גנריות. הוא קונה דברים שנראים לו מתאימים באופן כללי. אח"כ הוא כבר יתאים מתנה למי שיקבל אותה. אני בדיוק הפוך. אני מחפשת מתנות אישיות, נוברת באמזון בתקווה למצוא wish lists ומנסה למצוא מתנות אידיאליות (כמובן שההסתברות שזה עובד לי זהה להסתברות של השיטה של הצמחוני...). בסופ"ש שעבר ישבנו לכתוב כ-70 כרטיסי ברכה לחנוכה ולחג המולד ושלחנו אותם בתחילת השבוע (חסרי חיים מתלהבים שכמונו, זה ממש מוקדם!).

השנה אני קונה הרבה אונליין. לא רק באמזון (אם כי בעיקר) אלא גם מחנויות פחות מוכרות. אפילו מצאתי את עצמי קונה סביבונים (לקישוט עץ החנוכריסמס שלנו) מחנות עלומה בשם "דברי קודש" הממוקמת אי שם בלונדון. סימנו כבר צ'ק על די הרבה מתנות אבל היד עוד נטויה. וככל שהזמן עובר והחג מתקרב כך גם החנויות עמוסות יותר וממש צריך לפלס דרך ברחובות הראשיים (עוד סיבה לערוך קניות ברשת).

אני לא מתלוננת (אם זה נשמע ככה). האמת היא שאני אוהבת את התקופה הזו. אני אוהבת שהחורף מגיע, אני אוהבת לחכות לשלג הראשון, אני אוהבת את הקישוטים לחג, את השווקים המיוחדים, לשתות יין חם (השנה גילינו משהו עוד יותר טוב, סיידר חם!). אני אוהבת לעבור מול חלונות הראווה ולבחון את שמלות הערב המנצנצות. אני אוהבת לקנות ערמונים בערב קר ברחוב. בעצם זה קצת מזכיר לי את חנוכה רק על הרבה אקסטזי :-) וחנוכה מאז ומתמיד היה החג האהוב עלי ביותר.

אז זו היתה רק הקדמה לחגים. קדחת הכריסמס עוד לא בשיאה אפילו והחג עצמו מתמשמש עלינו לטובה. אני אסיים בשתי פרסומות חביבות עלי מאד בימים אלו. הראשונה היא הפרסומת לקראת החג של ג'ון לואיס (רק אני בוכה בפרסומות לחגים?). השניה לא אבל בכיכובו של האחד והיחיד - גורדון רמזי. הפרסומת הזו תמיד עושה לי מצב רוח טוב וחשק לקפוץ מהספה ולהתחיל לרקוד :-)