יום שבת, 27 בנובמבר 2010

כשגורדון פגש את שרון



סופ"ש מלא בסלבריטאים היה לנו (והוא עדיין לא נגמר...). נתחיל מהפחות מרגש, אתמול בשבע בערב ראש ממשלת בריטניה הדליק את עץ חג המולד בעירנו הקטנה - וויטני. אתם בטח שואלים את עצמכם, למה שדיויד קמרון, אדם עסוק לכל הדיעות, יטריח את עצמו לוויטני הקטנה שבאוקספורדשיר להדליק את עץ חג המולד בכיכר המרכזית מול כמה מאות מקומיים. אז התשובה היא שדיויד קמרון הוא ה-MP שלנו (Member of Parlement) הוא מייצג את וויטני בפרלמנט והשנה הוא גם במקרה זה שנבחר לרשות הממשלה. בעקבות זה הוא עבר מוויטני לרחוב דאונינג אבל כנציג הרשות המקומית הוא עדיין עושה מצוות כמו להתלוות לסנטה ופיית החורף להדלקת הנורות שהיא יריית הפתיחה לאירועי החגים. היה מרגש :-)

האיכות לא משהו אבל מזהים...

והספירה לאחור:


ונעבור לחדשות הרבההה יותר מרגשות -
אני והצמחוני ביקרנו היום בתערוכת האוכל של ה-BBC. נסענו ברכבת למרכז התערוכות בברמינגהם (זה זמן טוב לציין שקר קר קר פה!) כשגולת הכותרת של הביקור היתה לראות את גורדון רמזי מבשל לייב. התערוכה עצומה בגודלה וספקים וייצרנים מכל רחבי בריטניה מציגים שם. מחוות לגבינות בוטיק ועד ייצרני מטבחים ומכשירי חשמל. בתחילת הביקור סיירנו בין הדוכנים וטעמנו המון דברים משובחים. באחת בצהריים התייצבנו בתיאטרון המרכזי כדי לצפות בגורדון. שנינו אוהבים מאד את התוכניות של גורדון וגם מנסים מדי פעם לבשל ממתכונים שלו. הבאנו איתנו ספר בישול שלו שקנינו לאחרונה כדי שאם יתמזל מזלנו וניתקל בו אולי הוא יחתום עליו. אבל להפתעתנו התבשרנו שהיינו צריכים לקנות כרטיסים בנפרד להופעה של גורדון ושאזלו הכרטיסים ואין מצב להיכנס. זה אולי ישמע דרמטי אבל עמדתי שם מול התיאטרון שכבאסה רצינית שוטפת אותי. האשמתי כבר את עצמי, את הצמחוני ואת כל עובדי הבי בי סי במחדל הזה ושום טעימות חינם לא הצליחו להוציא אותי מהמרה שתקפה אותי.

בסוף התיישבנו לשתות תה ואני התחלתי לעלעל בתוכניה של התערוכה. פתאום צדה את עיני מודעה קטנה לגבי חתימה על ספרים שמתרחשת בדוכן הספרים שבתערוכה ורמזי בין החותמים. אצנו רצנו לשם (ברור שזה היה בדיוק בצד השני של המבנה העצום) וכשהגענו התבשרנו שגורדון חותם ברגע זה על ספרים - - - אופס, בצד השני של האולם. שוב מיהרנו לעבר האיזור כשאני מלמדת את הצמחוני שיעור בנחישות ישראלית. הגענו מתנשפים כשאנחנו מגלים למורת ליבנו ש - - כן, התור סגור. איחרנו בדיוק בדקה. to cut a long story short, המאבטח ששמר על התור כנראה חס עלי ועל עיני הקוקר ספאנייל שהפגנתי. הוא הבטיח שאם התור יתקדם מהר (והוא זחל) הוא ישאל את גורדון אם אפשר להכניס גם אותנו. אחרי ציפיה מורטת עצבים של כרבע שעה, המאבטח חייך והזמין אותנו להכנס לתור. הגענו אחרונים אך מאושרים לגורדון, הצמחוני על המצלמה ואני עם הספר ביד.

אז איך היה? אנחנו בדיעה אחת - הבחור מקסים! התנשקנו מיד שתי נשיקות כמנהג הצרפתים. כשביקשתי להקדיש את החתימה לי ולצמחוני הוא מיד שאל "איפה הצמחוני?". הצבעתי על הבחור שמאחורי המצלמה וגם גיליתי שאנחנו מתחתנים במאי הקרוב. שוב נשיקות על כל לחי, מזל טובים ושפע ברכות. גורדון פונה לצמחוני ואומר לו שבאמת הגיע הזמן, ולמה *פאקינג* הוא חיכה כך כך הרבה עד שהציע?! כשכבר פנינו ללכת גורדון עצר אותי ב-"חכי חכי שניה", וביקש לראות את הטבעת ובשמחה רבה הושטתי את יד שמאל :-) גורדון בחן מקרוב וציין לשבח את הצמחוני בכל הכבוד על הבחירה. הוא גם שאל איפה בדיוק החתונה וסיפרנו לו ושוב שתי נשיקות על כל לחי, מזל טובים ולחיצות ידיים וגורדון צועק לצמחוני שהוא בחור בר מזל ושהוא מצא לעצמו יופי של English Rose. הצמחוני הסתובב ותיקן Israeli Rose :-)
יצאנו, ומיד אח"כ המאבטחים הגניבו אותו החוצה להופעה הבאה.

אומרים גבינה למצלמה

גורדון מתרכז, אני שכחתי בכלל מהספר

עוזב עם המאבטחים

אז עכשיו יש לנו ספר בישול חתום עם הקדשה מגורדון והרבה כיף בלב (יותר לי מאשר לצמחוני האמת).

נשתמע,
XOXO
מיס סקוטלנד

יום שני, 22 בנובמבר 2010

קדחת הכריסמס

אין רגע דל בבריטניה, תמיד יש איזה חג באוויר. איך שנגמרת ההתעסקות עם חג אחד מתחילות ההכנות לחג הבא. בספטמבר מתחילה קדחת הכריסמס. זה מתגנב לאט לאט בשבועות הראשונים כשבאוקטובר אתה מוצא את עצמך מוקף נצנצים ושוקולדים וסבא כריסמס מחייך אליך מכל פינה. אחרי ראש השנה האזרחית, כשנרגעת קדחת הכריסמס מתחילה קדחת הווילנטיינ'ס דיי. כשמיצו את עצמם לבבות השוקולד מתחילים עם ביצי השוקולד לאיסטר. בקיץ יש רגיעה קלה אבל כאמור מספטמבר מתחילים להרגיש כבר חגים באוויר ועד הכריסמס יש גם את האלווין, גאיי פולקס, ת'נקסגיבינג ואז חג המולד, הסילווסטר וחוזר חלילה. בקיצור, אין רגע דל ובעיקר הקופה דופקת.

אנחנו מתעסקים בחג המולד לפחות כבר חודש. כל רגע פנוי בעיר מוקדש להשלמת קניות של מתנות לחג. הצמחוני אוהב לעשות קניות גנריות. הוא קונה דברים שנראים לו מתאימים באופן כללי. אח"כ הוא כבר יתאים מתנה למי שיקבל אותה. אני בדיוק הפוך. אני מחפשת מתנות אישיות, נוברת באמזון בתקווה למצוא wish lists ומנסה למצוא מתנות אידיאליות (כמובן שההסתברות שזה עובד לי זהה להסתברות של השיטה של הצמחוני...). בסופ"ש שעבר ישבנו לכתוב כ-70 כרטיסי ברכה לחנוכה ולחג המולד ושלחנו אותם בתחילת השבוע (חסרי חיים מתלהבים שכמונו, זה ממש מוקדם!).

השנה אני קונה הרבה אונליין. לא רק באמזון (אם כי בעיקר) אלא גם מחנויות פחות מוכרות. אפילו מצאתי את עצמי קונה סביבונים (לקישוט עץ החנוכריסמס שלנו) מחנות עלומה בשם "דברי קודש" הממוקמת אי שם בלונדון. סימנו כבר צ'ק על די הרבה מתנות אבל היד עוד נטויה. וככל שהזמן עובר והחג מתקרב כך גם החנויות עמוסות יותר וממש צריך לפלס דרך ברחובות הראשיים (עוד סיבה לערוך קניות ברשת).

אני לא מתלוננת (אם זה נשמע ככה). האמת היא שאני אוהבת את התקופה הזו. אני אוהבת שהחורף מגיע, אני אוהבת לחכות לשלג הראשון, אני אוהבת את הקישוטים לחג, את השווקים המיוחדים, לשתות יין חם (השנה גילינו משהו עוד יותר טוב, סיידר חם!). אני אוהבת לעבור מול חלונות הראווה ולבחון את שמלות הערב המנצנצות. אני אוהבת לקנות ערמונים בערב קר ברחוב. בעצם זה קצת מזכיר לי את חנוכה רק על הרבה אקסטזי :-) וחנוכה מאז ומתמיד היה החג האהוב עלי ביותר.

אז זו היתה רק הקדמה לחגים. קדחת הכריסמס עוד לא בשיאה אפילו והחג עצמו מתמשמש עלינו לטובה. אני אסיים בשתי פרסומות חביבות עלי מאד בימים אלו. הראשונה היא הפרסומת לקראת החג של ג'ון לואיס (רק אני בוכה בפרסומות לחגים?). השניה לא אבל בכיכובו של האחד והיחיד - גורדון רמזי. הפרסומת הזו תמיד עושה לי מצב רוח טוב וחשק לקפוץ מהספה ולהתחיל לרקוד :-)


קשה לעטוף מתנות לחג...



מי אמר גורדון וטוניק ולא קיבל?

נשתמע!

xoxo
מיס סקוטלנד

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

שכנים שכנים

מאז שעברתי דרומה יש לי אינטרקציה די אינטנסיבית עם השכנים שלי. או במילים אחרות, באדינבורו רמת האינטרקציה שלי עם השכנים היתה מינימלית עד בלתי קיימת. שם דוקא גרתי בבית דירות עם הרבה אנשים בגילי מסביב. אבל אחרי ארבע שנים באותה דירה אני יכולה לספק אך ורק את הפרטים הבאים על השכנים שהיו לי שם:
  1. בשנה הראשונה בדירה בדלת לשמאלי גרה קומונה של סטודנטים מהודו (שמונה בדירה של שלושה) תמיד היה ענן ארומה של אוכל הודי במסדרון (מעורר תאבון בהחלט).
  2. בדירה הנ"ל התחלפו השכנים בשלהיי השנה השניה ואין לי מושג מי גר שם.
  3. בשנה השלישית נכנסה לדירה קבוצה של סטודנטים אסייתים והפעם המסדרון התחיל להריח מאוכל סיני (מעורר תאבון לא פחות).
  4. בדלת לימיני גרו בשנה הראשונה שלושה סטודנטים סקוטיים. שנה אחרי המעבר פגשתי אותם הפעם הראשונה כשהם דפקו לי על הדלת בהיסטריה בתשע בבוקר, הלומי מריחואנה ואלכוהול וביקשו שאציל את החבר שלהם שחווה באותם רגעים התקף אפילפסיה חמור. מסתבר שתחת השפעת סמים ואלכוהול קשה עד בלתי אפשרי לזכור את מספר הקסם - 999. לחבר שלום.
  5. אותה קבוצה התחלפה בקבוצה אחרת, סטלנית לא פחות, אחרי כשנה. הפעילות החביבה על הקבוצה הזו היתה לשוב בלילות שישי (או בבקרי שבת) מבילוי ולפצוח בסשן שירה בציבור כשאחד מהם מופקד על הגיטרה. מדהים כמה מהר אפשר להתרגל ליקיצות לקול Wonderwall וחזרה לשינה חזקה תוך שניות.
  6. למטה גרו בין השאר ארבעה בחורים סקוטיים, סטודנטים כמובן, שהדבר היחיד שאני יודעת עליהם זה שפעם השאלתי מהם כוס פיינט שמעולם לא מצאה את דרכה חזרה וכשקיבלתי את הטלויזיה החדשה שלי הם חתמו על המשלוח ואפילו הרימו אותה אלי הביתה בערב. חמודים.
  7. אין לי מושג מה השמות של מישהו מהשכנים הנ"ל.
מה שמביא אותי חזרה לוויטני. כשעברתי לפה החצי כבר הכיר את כל השכנים בשמות הפרטיים. את אלו בקוטג' לשמאלנו (מגעילים, מזל שהם עוברים) את אלו שמימין (נחמדים מאד) ואת אלו שממול (זוג צעיר שלאחרונה רכש את הבית ועבר לגור שם). הגדיל ועשה אחד השכנים ודפק לנו ערב אחד על הדלת כשבידיו הזמנה למקבילה הבריטית לל"ג בעומר (למי שמתעניין Guy Fawkes Night). ההזמנה הרשמית כללה את רשימת השכנים המוזמנים בכותרת והסבר מדוייק על מהות האירוע (מדורה ועל האש בז'רגון ישראלי). הגענו לשם ביום שישי בערב ומיד חזרנו על עקבותנו הביתה כדי להחליף גרדרובה. האירוע מסתבר נערך בחוץ (מדורה ועל האש אחרי הכל...) אבל - - - בגשם סוחף. אז עלינו על מדי ב' וחזרנו למקום ההתכנסות. שם עמדו כל השכנים שלנו מהרחוב ועוד, כולם במגפי גומי, מעילי גשם ופנסים, אוכלים שיפודי פרגיות נוטפים מים ובוהים במדורת ענק שהשכן הצליח להרים בסופה.

למי שעוד לא ראה, זה הרחוב החמוד שלנו

to cut a long story short, אחרי חצי שעה כזו בגשם התקבלה החלטה ברוב קולות לעבור פנימה ואת שאר הערב בילינו על בקבוקי יין במטבח של טרוור עם השכנים החדשים. אז עכשיו אנחנו ממש מכירים את כולם והם עשו קולות שהם די מחבבים אותנו. גולת הכותרת של הערב היתה כשהתבשרנו שזכינו התחרות קישוטי ההאלווין של הרחוב (!!!). זה האמת הצריך פוסט נפרד שהתעצלתי לכתוב אבל מה שקרה הוא שקישטנו את החלונות להאלווין ויומיים מאוחר יותר הבחנו שהשכנים שמולנו קישטו גם הם את החלונות ואפילו יותר יפה מאיתנו. מיד לבקשת הצמחוני שלפנו את התותחים הכבדים ועיצבנו מחדש את ארבעת החלונות שלנו הפונים לרחוב. אני טענתי שהצמחוני חי בסרט ואנחנו לא ממש בתחרות עם השכנים אבל הוא אמר שאני לא מבינה כלום וברור שיש תחרות סמויה. אז מסתבר שבאמת יש כזו ואנחנו הזוכים שלה. כבוד! האמת היא שעבדנו קשה, פיסלנו דלעות, מתחנו קורי עכביש מלאכותיים.. מה לא. מאחר ואין תמונות, החלטתי למחזר תמונות מהאלווין 2008, מסדנת פיסול דלעות שעברתי אצל בריאן וקת'רין, חברי הטובים באדינבורו.

כך זה התחיל

מרוקנים...

מעצבים...

מוכנים!

ויהי חושך! מי רוצה לנחש איזו שלי?

מה שכן, עכשיו הוצב רף די גבוה לחג המולד ואני כבר מתכננת איך החלונות יראו בדצמבר. אין מצב שאוליבר וקייט השכנים ממול גונבים לנו את הזכיה. Bring it on!

נשתמע
xoxo
מיס סקוטלנד