אני מתה על רובי וויליאמס, מודה ומתוודה. אני אוהבת אותו מימי טייק ד'את, כשהפציע בקריירת סולו, ואני אוהבת אותו עכשיו כשהוא מתקרב לגיל 40 והוא בעלה של מישהי (אחרת). יש לי את כל הדיסקים, הדי וי די, ספרים, לוחות שנה, ואפילו תמונה אחת חתומה וממוסגרת שמישהו שרצה פעם ביקרי קנה לי במתנה. כשהייתי סטודנטית להוראה כתבתי עבודה על רובי באחד הקורסים (וקיבלתי 100 עגול!).
ראיתי את רובי פעמיים בהופעה. בפעם הראשונה היתה ב-2001. נסענו כמה חברות במיוחד מישראל ללונדון כדי להגיע להופעה שהתקיימה במילטון קינס. היה מופלא. הפעם השניה היתה ב-2006 אחרי שנה בה גרתי באדינבורו. כמה ימים אחרי שהגשנו את התיזה וסיימנו את חובותינו לתואר השני התקיימה ההופעה בגלזגו. את הכרטיסים רכשתי במחיר מופקע באיביי (הכרטיסים לכל הסיבוב אזלו תוך שניות מרגע ההוצאה) ולקחתי את אנני, חברתי מהמעונות להופעה. השכמנו באותו היום והיינו ב-Hampden Park כבר בשעות הבוקר המוקדמות. תפסנו מקום קרוב לשער, התיישבנו על הרצפה ו - - - חיכינו. וחיכינו וחיכינו וחיכינו עד חמש בערב השעה בה פתחו את השערים. תפסנו מקום בשורה השניה מהבמה ו - - - חיכינו. רובי עלה בסביבות שמונה בערב. מיותר לציין שהיה מדהים.
אתמול הצמחוני עשה לי מחווה שבטוח עלתה לו בדם יזע ודמעות. הוא קנה כרטיסים למופע הצדעה לרובי וויליאס. זאת אומרת זה השם הרשמי של התופעה, במציאות מדובר במתחזה לרובי וויליאמס. ההופעה היתה בתאטרון החדש באוקספורד. ציפיתי לראות שם בעיקר בחורות צעירות (בלשון המעטה, למעשה ציפיתי להרבה צ'אבס = פרחים בעגה המקומית). שנינו הופתענו לגלות שאנחנו צעירים מהגיל הממוצע בקהל. היו המון זוגות, משפחות, חבורות של נשים שבאו לבלות ערב יחד, וקצת צ'אבס. בקיצור הכל מהכל. ההופעה היתה חביבה. לא קל להשתחרר מהתחושה שבעצם אני בוגדת ברובי אבל אפשר להכתיר את הערב כהצלחה. הבחור (JK) די דומה לרובי חיצונית. השירה, הממ לא להיט. אבל נהננו. עמדנו על הרגליים כל הערב ורקדנו למוות.
JK בפעולהמה שטוב בהופעה מסוג כזה זה שאתה נוטה להשלות את עצמך שזה באמת רובי ושמדובר בהופעה אינטימית ואקסלוסיבית. ניגשתי עם המצלמה ממש עד הבמה ו"רובי" ניגש ממש אלי ונעמד בפוזה עד שסיימתי לצלם (ראו תמונה למעלה). רק שאז נזכרתי שזה לא המקור :-/
אני ממליצה בחום לכל מי שההזדמנות נקרית בדרכו, לא לפספס הופעה של רובי! לדעתי מדובר לא רק בזמר וכותב מוכשר אלא הרבה יותר - בבדרן מצויין.
ולמה לא להוציא כמה תמונות מגלזגו לאוורור מהבויידעם:
אנני מניפה את הדגל בגלזגו
צ'אבס אמיתיים
המקור (כן כן, אני צילמתי)האם נלך שוב? וודאי שלא. בפעם הבאה זה רק הדבר האמיתי!
גמני מתה על רובי וויליאמס, אבל אני לוחשת את זה, כי בינו לבין Nine Inch nails ו-K's Choice המרחק עדיין רב. עד היום, אני זזה בכסא של האוטו בכל פעם שאני שומעת את השיר האגדי Rock DJ, ושיקפצו לי כל המציצים עלי ברמזור.
השבמחקואפרופו מופעי הצדעה - אנחנו רודפים בעולם אחרי ה-Australian Pink Floyd. שמעתי שהם גדולים, והיות ואני כבר לא אזכה לראות את המקור על הבמה - גם חיקוי הולך, רק לשיר את Breathe עם סטיקלייט ביד...
מיה (שקפצה לבקר מהפורום הזמני שאנו חברות בו עד ש..)
מיה,
השבמחקאוי רובי הוא אגדה. בכל פעם שאני קצת בבאסה אני יכולה להוציא את אחד ה-DVD שיש לי וזה מיידית משפר לי את מצב הרוח. אני גם מוצאת שהוא תופעה מדבקת. יש את כל אלו שאוהבים להצהיר שהם לא סובלים אותו אבל אם הם רק נותנים הזדמנות הם מיד הופכים את עורם. על זה יעידו הרבה חברים שלי בישראל ולאחרונה הצמחוני :-)
לגבי הפינק פלוייד, אני בטוחה שבניו יורק תהינה לכם שפע של הזדמנויות לראות דברים כאלו. זה נשמע חוויה מטורפת!