מאז השתעשעתי ברעיון מספר פעמים אבל אף פעם זה לא הגיע לידי מעשה. אז למה עכשיו? אולי בגלל שכנראה שהשנה הזו תביא עמה הרבה דברים חדשים ומרגשים ששווה לכתוב עליהם בבלוג. ועל מה אני אכתוב? על הכל. על החוויות שלי כדוקטורנטית מתוסכלת, על הבית אליו אני עוברת, על בגדים, על חתונות, על ההבדלים בין ישראל לבריטניה, על אוכל, ספורט ותוכניות ריאליטי, על געגועי לישראל ועל שאר ירקות.
אז נתחיל בהתחלה, או בהווה. בעוד שלושה ימים אני עוברה דירה. ולא סתם עוברת אלא עוברת לגור עם החצי שלי (להלן הצמחוני) בדרום המרושע - אנגליה. חמש שנים עברו מאז שהגעתי לסקוטלנד עם מזוודה וחצי והרבה התרגשות. בשנה הראשונה גרתי במעונות (הנחשבים!) של האוניברסיטה. ולאחריה עברתי לגור בדירתי הנוכחית. מאז זרמו הרבה מים בת'מזה, סיימתי את התואר השני בהצטיינות, עברתי כברת דרך ניכרת בדוקטורט, הכרתי את בעלי לעתיד וצברתי כ-30 ארגזים מלאים בהשד יודע מה. ופוטון אחד.
ככה בערך נראית הדירה שלי כרגעאני אוהבת את סקוטלנד ובמיוחד את אדינבורו. היא העיר שלי. היא הסבירה לי פנים מהיום שהגעתי ונתנה לי להרגיש בבית. היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי, היא מושלמת. היא כהה וקודרת ויש לה טירה כמו של גרגמל. ביום יומיים בשנה בהם מגיעה השמש לבקר היא מנצנצת ומחייכת. יש בה פסטיבל בקיץ ושוק כריסמס בחורף. היא קפואה בחורף וקרירה בקיץ. יש בה פאבים אפלים ומוזיקה חיה מעולה. יש בה את האוניברסיטה שלי.
אדינבורו במבט מגבעת קלטון
עצוב לי לעזוב אבל לכל דבר יש סוף, ולכל סוף יש התחלה חדשה. למרות הצער לעזוב את אדינבורו אני מחכה ומצפה למעבר לאנגליה (ויסלחו לי הסקוטיים). קודם כל אני אוכל לגור סוף סוף עם הצמחוני ובשעה טובה נפסיק לפרנס את חברות הרכבות ועוד חברות תעופה קיקיוניות. אני אהיה קרובה ללונדון, מאד קרובה לאוקספורד ואפילו קצת יותר קרובה לישראל. ואומרים שיהיה לי שם יותר חם בקיץ. אז אומרים. שיוכיחו.
אני ארוזה ומוכנה. Bring it on!
xoxo
מיס סקוטלנד
נשמע בלוג מבטיח! מחכה לעוד פוסטים.
השבמחק